אם יש תחרות על המילה שהישראלים הכי משתמשים בה, "לא" לוקחת בהליכה.
לא עכשיו.
לא בא לי.
לא נראה לי.
זה לא מסתדר.
ולפעמים אפשר גם להוסיף את המילה "אין" שמאפשרת את- אין סיכוי, אין תקציב, אין זמן…
אנחנו אומרים "לא" כמעט בלי לשים לב, לפעמים כדי להגן על עצמנו מעוד עומס, לפעמים כי אנחנו באמצע משהו, לפעמים כי כבר באמצע המשפט של מי שמולנו אנחנו נחסמים, ולפעמים פשוט כי זה רפלקס מותנה, כמו מישהו ששואל אותנו אם אנחנו מצטרפים לארוחת צהריים ואנחנו מגיבים ב- "לא. יאללה, בוא נלך"…
מישהו מציע רעיון, ואנחנו, עוד לפני שבכלל הבנו מה הוא הציע, לפני שהמוח ואנחנו הספקנו לשאול שאלה או שתיים, מייד בום- "לא".
וזה בדיוק המקום שבו נכנס כלי החשיבה היצירתית "לא להגיד לא".
השלב הראשון: לעצור את ה"לא" האוטומטי
כשעולה הצעה, בקשה או רעיון נתחיל מהשהייה של התגובה, פשוט לא לענות מייד, לא להתנגד, לא להסביר למה זה לא יעבוד, לא להסביר למה חסרים לנו משאבים או כסף או משהו, רק רגע אחד לעצור כדי לחשוב.
זו לא שתיקה ל-10 ימים של ויפאסנה, אבל עצם השקט מאפשר לנו לחשוב על הרעיון מכיוונים שונים. ושימו לב, הכוונה היא ממש לא להגיד "כן" אוטומטי, אלא רק לעצור את ה"לא" המהיר והאוטומטי. זה ההבדל הקטן שעושה את כל ההבדל הגדול.
השלב השני: לשאול שאלות
במקרים רבים בזמן דיאלוג עם אנשים אנחנו נוהגים להשלים את המילים והמחשבות שלהם, הרבה פעמים נדמה לנו שאנחנו יודעים למה הם מתכוונים, נדמה לנו שזה אותו רעיון שכבר שמענו מיליון פעם, ולכן בתהליך מהיר של המוח אנחנו פוסלים לפני שהקשבנו עד הסוף או הבנו את הכוונה.
ולכן, גם לטובת הבנה וגם לטובת קצת יותר זמן אוויר למחשבה כדאי לשאול שאלות:
- איך זה אמור לעבוד?
- יש עוד דרכים שחשבת עליהן?
- מה היתרונות/חסרונות של הרעיון?
- בדקת את עניין התקציב?
- ועוד.
שלב שלישי: "תן לי לחשוב על זה"
למרות שאנחנו חיים בעידן של "אינסטנט" והכל היום מהיר ובקצב מטורף, אפשר ומותר לחשוב לרגע על הדברים, ואפילו להגיד בקול – "תן לי לחשוב על זה".
לא הבטחה, לא התחייבות לתשובה מסוימת, רק עדכון של האדם שמולנו שאנחנו מתכוונים לבחון במלוא הרצינות את הבקשה/הצעה, זה אולי ייקח כמה דקות, יום, או שבוע ולהעביר מסר שאנחנו לא סוגרים את הדלת לפני שבכלל בדקנו מה יש מאחוריה.
ואגב, במקרים מסוימים אחרי בדיקה שכזו בכל זאת נאלץ להגיד "לא", וזה בסדר גמור, כי זה "לא" מודע, כזה שעומדות מאחוריו הקשבה, מחשבה ובחינת כיוונים שונים ולא מתוך אוטומט.
אז מה אנחנו מרוויחים מזה?
נקודת המוצא היא שבמקרה הזה שניים מרוויחים.
הראשון – האדם שמולנו מרגיש שהקשיבו לו באמת, שהרעיון שלו לא נזרק מיד לפח, שיש עם מי לדבר, שאפשר להגיע גם בעתיד עם רעיונות והצעות ותהיה אוזן קשבת.
והשני – אנחנו, כי אנחנו מאפשרים לעצמנו לפגוש ולהיפתח לרעיונות חדשים, חלקם אולי לא יתאימו ומן הסתם חלקם כן, אבל השארת הדלת פתוחה תאפשר מדי פעם שינוי משמעותי שישפיע באופן כזה או אחר על העבודה, המוצר, התקשורת עם הלקוחות ועוד.
ושורה קטנה לסיום
ישנו ציטוט יפה שמיוחס לאיינשטיין שאולי אמר אותו ואולי לא… אבל הוא מתאים לנו בול כרגע –
"התרחק מאנשים שליליים. יש להם בעיה לכל פתרון".
אז בפעם הבאה שמישהו יבוא אליכם עם רעיון ואתם מרגישים את ה"לא" קופץ כמו קפיץ,
תעצרו, תחייכו לעצמכם ותגידו בלב: "תן לי לחשוב על זה".
ואם המסר הזה מדבר אליכם – אולי תמצאו עניין גם בסדנת יצירתיות לשם שינוי, שבה נחקור איך לעצור, להקשיב ולפתוח מרחב לרעיונות חדשים.