אנחנו יצורים של הרגלים.
כל בוקר אנחנו מתעוררים באותה שעה (בערך או בדיוק…), מכינים את אותו קפה, עם אותה כמות חלב (או בלי חלב, או עם חלב סויה/שקדים/וכו'), יוצאים לעבודה באותה דרך, אומרים שלום לאותם אנשים בכניסה למשרד, באותו טון, באותה אינטונציה.

תכל'ס, אנחנו חיים על טייס אוטומטי. וזה לא דבר רע, אחרת היינו מתעייפים רק מלהחליט באיזה גרב להתחיל בכל יום…
אבל… (תמיד יש אבל), אותו טייס אוטומטי שאמור לשמור לנו אנרגיה, לפעמים גם סוגר לנו את האפשרות לחשוב אחרת.
אנחנו פותרים בעיות באותה צורה, מגיבים לאתגרים באותה דרך, ואיכשהו, במקרים רבים ממש מופתעים שהתוצאה לא משתנה ושוב אנחנו עומדים בפני אותה סוגיה.
וזה בדיוק המקום שבו נכנס לתמונה כלי הנמ"ש – נעשה משהו שונה.

שלב ראשון: זיהוי

לפני שעושים משהו שונה, אנחנו רוצים להבין מה בדיוק קורה פה שוב ושוב.
אנחנו רוצים לזהות את הדפוס.
זה יכול להיות משהו קטן כמו "אני תמיד נתקע מול אותו לקוח/מנהל/מצב", מעין תחושה של דה ז'ה וו, מין רגע כזה שבו אנחנו יכולים להבין ששוב אנחנו באותו הסרט.
והרגע הזה, רגע הזיהוי, הוא רגע הזהב והוא זה שמאפשר לנו את השלב הבא.

שלב שני: שינוי

זהו שלב ה"נעשה משהו שונה".
ואנחנו לא מדברים פה על "לחשוב קצת אחרת", או "בואו נהיה אופטימיים" וכן הלאה, אלא לעשות בפועל פעולה אחרת.
אם אני רגיל לפתור בעיה בדרך אחת, אני משנה כיוון.
אם אני רגיל להגיב באופן אוטומטי בסיטואציות מסויות, אבדוק איך זה ייראה אם אגיב אחרת.
האמת היא, שאפילו שינוי קטן, לפעמים מגוחך, יכול לפתוח דלת לרעיון חדש.

לדוגמה:
אם אתם רגילים לשבת באותו מקום בעבודה ומשהו לא נכון לכם, תחליפו שולחן (כן, גם אם זה רק ליום אחד).
אם אתם מנהלים ישיבה והיא כמעט תמיד באותו פורמט, תשנו, תחליפו מקום לישיבה, תתחילו במשחק, תתנו למישהו אחר לנהל את הישיבה וכו'.
אם אתם רגילים להגיב לאחרים תוך שניה וחצי, נסו לקחת אוויר, לחשוב קצת יותר ולראות אם זה יוצר שינוי בדיאלוג, בתוצאה, בשיתוף הפעולה וכו'.
ואם זה נשמע לכם קצת מוזר בהתחלה זה בסדר גמור, גם לצחוק לבד באוטו זה מוזר, ועדיין כולנו עושים את זה (אנחנו מקווים), תנו לזה זמן והשינוי יוטמע.

ומה אם זה לא מצליח?

אז זה לא מצליח…
נמ"ש לא מבטיח הצלחה, הוא מבטיח תנועה.
וברוב המקרים, עצם התזוזה מהמקום הרגיל כבר יוצרת משהו חדש.
לפעמים היא תוביל לתובנה, לפעמים לרעיון, ולפעמים רק תעזור לנו לגלות מה לא עובד, וגם זה סוג של התקדמות.
כי כמו שאמר איינשטיין (שכנראה היה הראשון שהמציא נמ"ש, רק בלי לדעת):
לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה אחרת – זו ההגדרה של אי-שפיות.
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים באתגר שחוזר על עצמו,
תעצרו רגע, תזהו את הדפוס, ותגידו לעצמכם:
"יאללה, נמ"ש – נעשה משהו שונה".

זה יכול להיות שינוי של מילה, של תגובה, של סדר פעולות,
אבל זה בדיוק השינוי הקטן שמזיז את הגלגלים של היצירתיות קדימה.
ובמקרה הכי גרוע – גיליתם דרך חדשה איך לא לעשות את זה… שזה גם סוג של הישג

*** ודרך אגב, הכלי הזה נפלא לא רק בעבודה כמובן, תנסו אותו בזוגיות, בהורות, עם החברים שלכם ופתאום תשימו לב כמה אוטומטים יש שם, וכמה מהם הייתם רוצים לשנות.

ואם מצאתם את עצמכם מהנהנים במהלך הקריאה, אולי תיהנו גם מ־יצירתיות לשם שינוי – סדנה חווייתית שמזמינה לעצור לרגע את הטייס האוטומטי, לזהות דפוסים, ולגלות דרכים חדשות לפעול מתוך גמישות, סקרנות והשראה.