Comments Box SVG iconsUsed for the like, share, comment, and reaction icons
עודכן בתאריך 05/04/21
פסיפס הרצאות- למידה ומוטיבציה

Please Wait for the Host to Smile You Inאפר 22, 8:30pmbit.ly/3cVfK4qאנשי משאבי אנוש בארגונים וחברות - הצטרפו אלינו ישירות מהמחשב שלכם בקלות וללא עלות למפגש חוויתי ומלא הומור לחיבור בין אנשים ולהנאה לשם הנאה.

שימו לב:
מפגש Please Wait for the Host to Smile You In אינו מופע סטנד-אפ. במהלך המפגש נחייך הרבה, נשחרר קיטור על התקופה המאתגרת אך גם נלמד כיצד לשלב הומור ויצירתיות בעבודה מהבית כמו גם במשרד.

המפגש לא מוקלט ולכן ההשתתפות בשידור החי היא הדרך היחידה לצפות במפגש המרתק.

המפגש מועבר בזום ולכן מספר המקומות מוגבל והרשמה למפגש לא משריינת את מקומכם בו. אנו ממליצים להקדים להירשם ולהתחבר לזום בדיוק בזמן תחילת המפגש.

במהלך המפגש אנחנו מעבירים תוכן מקצועי ואיכותי ולכן כדאי לכם לסכם במהלך המפגש את הנקודות החשובות.

יהיה מצחיק ומעניין – בהתחייבות!
... קראו עודפחות

Please Wait for the Host to Smile You In

השנה הייתה 1987, הכדורגלן האגדי ליונל מסי בדיוק נולד וכך גם הטניסאי נובאק ג'וקוביץ', אריתה פרנקלין נכנסה להיכל התהילה והמחזה עלובי החיים עלה לראשונה בברודווי.

ממש באותו זמן עיריית פתח תקווה (כן, גדלתי בפתח תקווה שיש כאלה שאומרים היום שהיא לא באמת קיימת... אבל על כך בפוסט אחר) בחרה 15 תלמידי תיכון, ואני ביניהם, למשלחת חילופי נוער לעיירה קטנה בגרמניה.

ברגשות מעורבים של התרגשות מצד אחד וחשדנות, המבוססת על היסטוריה פרטית וקולקטיבית מצד שני, הגעתי לעיירה בגרמניה השוכנת ממש קרוב לגבול שווייץ.

בעיירה פגשתי את בני הנוער המקומיים וביחד עברנו סדרת סיורים, הרצאות ופעילויות משותפות שבמהלכן אט אט הוסרו המחסומים ונפתחו הלבבות.

מבין בני הנוער שהכרתי שם, עד היום אני זוכר לטובה את קרל שבלט בכנותו וברגישות המיוחדת שלו. קרל היה איש חברה אמיתי, כזה שנוכח ודומיננטי בכל פעילות, כזה שידע להוציא גיטרה בעיתוי הנכון ולרומם את מצב הרוח של כולם וידע גם להתבונן מהצד ולתת לנו להיות בתוך עצמנו כשהיו רגעים שדרשו זאת. קרל ידע להקשיב וידע לספר, לגשר וגם פשוט להיות שם עבורנו כאשר היה צריך. היה בו משהו אמיתי ונוגע ללב, כאילו על כתפיו הצרות מוטלת חובת ההוכחה שהם דור אחר, שהם לא "ההם". התחברתי לכנות הזו והערכתי אותה.

השבועיים חלפו עם אינספור חוויות וכאשר הגיע הרגע לנסוע לשדה התעופה החברים הגרמניים ליוו אותנו ונפרדנו בהתרגשות רבה. מיד כאשר נחתנו בישראל קיבלנו הודעה שבדרך חזרה משדה התעופה בגרמניה המכונית שלהם הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה ושקרל מורדם ומונשם במצב קריטי.

הימים היו ימי טרום סמארטפון ואפליקציות ובמשך חודשים ארוכים ביררנו מדי פעם מה שלומו והאם יש חדש, אבל בכל פעם הגיעה התשובה שקרל מוגדר כ"צמח" ולא ברור אם אי פעם יתאושש. בחלוף הזמן הקשר עם המשלחת הגרמנית הלך והתרופף, אנחנו סיימנו תיכון, התגייסנו לצבא או סתם התפזרנו לדרכנו ומאז לא שמענו מהם.

כמה שנים אחרי אותה משלחת טסתי עם שני חברים לטיול ספונטני של שלושה שבועות ביוון ובאיים. לאחר כמה ימים באי המקסים סנטוריני, ממש שעתיים לפני עלייתנו למעבורת בדרך לאי אחר, נכנסנו לאחת מתוך עשרות מסעדות התיירים הפזורות באי והתיישבנו לאכול מול הנוף המדהים.

לקח לי זמן לקלוט שבשולחן לידנו מדברים גרמנית ולקח לי עוד יותר זמן לקלוט שבשולחן לידנו יושב, מדבר וצוחק, מי אם לא - קרל.

שמחתי עד מעל לראש לראות אותו שוב ולא הפסקתי לחשוב על כמה זה מדהים וכמעט בלתי מתקבל על הדעת שבחור מפתח תקוה ובחור מעיירה קטנה בגרמניה ייפגשו בדיוק באותה שעה בשני שולחנות סמוכים זה לזה, במסעדה ספציפית, באי ספציפי, במדינה שהיא לא מדינת האם של מי מאיתנו ועוד אחרי שאחד מהם הוגדר באופן רפואי כ"צמח". מה הסיכוי שדבר כזה יקרה?

היה מפגש מרגש מאוד ומאז מידי כמה שנים הדמות של קרל במסעדה שם על החוף עוד מופיעה לי בראש. אני לא יודע איך והאם התאונה שינתה את החיים של קרל ובאיזה אופן, ואני אפילו לא יודע אם הוא זוכר את הפגישה שלנו (קרל - אם אתה קורא תרגום של הפוסט הזה לגרמנית אז שלח לי סימן... 🤣 ) .

מבלי להיות אדם רוחני מדי, המפגש הזה סימל עבורי את היכולת של העולם להפתיע, ולפעמים מקרים שנראים אבודים פתאום מתבררים כהזדמנות למשהו טוב. מאז אני נוהג לומר שהחיים מדברים ואנחנו רק צריכים לדעת להקשיב לסימנים שמסביב, או כמו שאלברט איינשטיין אמר "צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי".

עכשיו תורך, אשמח מאוד לשמוע את סיפורי צירופי המקרים שלך ואיך הם השפיעו עלייך.

תודה שקראת!
... קראו עודפחות

השנה הייתה 1987, הכדורגלן האגדי ליונל מסי בדיוק נולד וכך גם הטניסאי נובאק גוקוביץ, אריתה פרנקלין נכנסה להיכל התהילה והמחזה עלובי החיים עלה לראשונה בברודווי.  ממש באותו זמן עיריית פתח תקווה (כן, גדלתי בפתח תקווה שיש כאלה שאומרים היום שהיא לא באמת קיימת... אבל על כך בפוסט אחר) בחרה 15 תלמידי תיכון, ואני ביניהם, למשלחת חילופי נוער לעיירה קטנה בגרמניה.  ברגשות מעורבים של התרגשות מצד אחד וחשדנות, המבוססת על היסטוריה פרטית וקולקטיבית מצד שני, הגעתי לעיירה בגרמניה השוכנת ממש קרוב לגבול שווייץ.  בעיירה פגשתי את בני הנוער המקומיים וביחד עברנו סדרת סיורים, הרצאות ופעילויות משותפות שבמהלכן אט אט הוסרו המחסומים ונפתחו הלבבות.  מבין בני הנוער שהכרתי שם, עד היום אני זוכר לטובה את קרל שבלט בכנותו וברגישות המיוחדת שלו. קרל היה איש חברה אמיתי, כזה שנוכח ודומיננטי בכל פעילות, כזה שידע להוציא גיטרה בעיתוי הנכון ולרומם את מצב הרוח של כולם וידע גם להתבונן מהצד ולתת לנו להיות בתוך עצמנו כשהיו רגעים שדרשו זאת. קרל ידע להקשיב וידע לספר, לגשר וגם פשוט להיות שם עבורנו כאשר היה צריך. היה בו משהו אמיתי ונוגע ללב, כאילו על כתפיו הצרות מוטלת חובת ההוכחה שהם דור אחר, שהם לא ההם. התחברתי לכנות הזו והערכתי אותה.  השבועיים חלפו עם אינספור חוויות וכאשר הגיע הרגע לנסוע לשדה התעופה החברים הגרמניים ליוו אותנו ונפרדנו בהתרגשות רבה. מיד כאשר נחתנו בישראל קיבלנו הודעה שבדרך חזרה משדה התעופה בגרמניה המכונית שלהם הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה ושקרל מורדם ומונשם במצב קריטי.  הימים היו ימי טרום סמארטפון ואפליקציות ובמשך חודשים ארוכים ביררנו מדי פעם מה שלומו והאם יש חדש, אבל בכל פעם הגיעה התשובה שקרל מוגדר כצמח ולא ברור אם אי פעם יתאושש. בחלוף הזמן הקשר עם המשלחת הגרמנית הלך והתרופף, אנחנו סיימנו תיכון, התגייסנו לצבא או סתם התפזרנו לדרכנו ומאז לא שמענו מהם.  כמה שנים אחרי אותה משלחת טסתי עם שני חברים לטיול ספונטני של שלושה שבועות ביוון ובאיים. לאחר כמה ימים באי המקסים סנטוריני, ממש שעתיים לפני עלייתנו למעבורת בדרך לאי אחר, נכנסנו לאחת מתוך עשרות מסעדות התיירים הפזורות באי והתיישבנו לאכול מול הנוף המדהים.  לקח לי זמן לקלוט שבשולחן לידנו מדברים גרמנית ולקח לי עוד יותר זמן לקלוט שבשולחן לידנו יושב, מדבר וצוחק, מי אם לא - קרל.  שמחתי עד מעל לראש לראות אותו שוב ולא הפסקתי לחשוב על כמה זה מדהים וכמעט בלתי מתקבל על הדעת שבחור מפתח תקוה ובחור מעיירה קטנה בגרמניה ייפגשו בדיוק באותה שעה בשני שולחנות סמוכים זה לזה, במסעדה ספציפית, באי ספציפי, במדינה שהיא לא מדינת האם של מי מאיתנו ועוד אחרי שאחד מהם הוגדר באופן רפואי כצמח. מה הסיכוי שדבר כזה יקרה?  היה מפגש מרגש מאוד ומאז מידי כמה שנים הדמות של קרל במסעדה שם על החוף עוד מופיעה לי בראש. אני לא יודע איך והאם התאונה שינתה את החיים של קרל ובאיזה אופן, ואני אפילו לא יודע אם הוא זוכר את הפגישה שלנו (קרל - אם אתה קורא תרגום של הפוסט הזה לגרמנית אז שלח לי סימן... 🤣 ) .  מבלי להיות אדם רוחני מדי, המפגש הזה סימל עבורי את היכולת של העולם להפתיע, ולפעמים מקרים שנראים אבודים פתאום מתבררים כהזדמנות למשהו טוב. מאז אני נוהג לומר שהחיים מדברים ואנחנו רק צריכים לדעת להקשיב לסימנים שמסביב, או כמו שאלברט איינשטיין אמר צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי.  עכשיו תורך, אשמח מאוד לשמוע את סיפורי צירופי המקרים שלך ואיך הם השפיעו עלייך.  תודה שקראת!

הגב בפייסבוק

וואו הסיפור הזה הגיע בול בזמן! תודה

לאחרונה סיימנו העברה של מספר תוכניות הכלה והשתלבות בבית הספר חטב אל זאהרה בנצרת.

התוכניות הועברו לשכבות ז', ח' ו ט' וזכו להצלחה רבה מאוד.

תלמידי אחת הכיתות אף הכינו למנחה שלנו, ולאא חמזה דהאמשה, סרטון תודה משמח ומרגש.

במהלך הסרטון התלמידים מוקירים תודה על ההנחיה של ולאא שהייתה ממש מהנה ומועילה להם, על זה שקיבלו מה שכל המורים שלימדו אותם לא הצליחו לתת ולסיום אומרים את המילה תודה בכל מיני שפות.

תודה רבה לכל התלמידים שלקחו חלק מפגשים ולמורים שליוו אותם. תודה מיוחדת לפרידה שניהלה את הפרויקט בצורה מסודרת ונעימה וכמובן למנחה שלנו ולאא חמזה דהאמשה על העברת המפגשים.
... קראו עודפחות

לפני כחודשיים עמדתי בתור בדואר ופתאום שמתי לב שלפניי עומדת אמא של ילדה שלפני שנים הייתה בגן עם הבן שלי. שאלתי אותה מה שלומה והיא השיבה, מבעד למסכה, שהכל בסדר אצלה ומיד לאחר מכן הגיעה תורה לגשת לדלפק. כעבור דקות אחדות הגיע גם תורי וכשיצאתי מסניף הדואר ראיתי אותה שם בחוץ מחכה.

היא ניגשה אליי ושאלה: "באמת התכוונת לזה כששאלת אותי מה שלומי?". השבתי לה שממש התכוונתי לזה ומפה לשם במשך עשרים דקות עמדנו ליד סניף הדואר וניהלנו שיחה על הקשיים והתסכולים שהיא חווה בתקופה האחרונה. אחרי שסיימנו נפרדנו לשלום ומאז לא דיברנו יותר.

לפני עשרים שנה

בשנת 2001 הסתובבתי עם התחושה שאני רוצה להתנדב. פסיפס, החברה שהקמנו כמה שנים קודם, הייתה אז בחיתוליה וזמן פנוי היה לי בשפע אבל לא ידעתי מהיכן להתחיל ולמי לפנות. לשמחתי זימנה לי המציאות תכנית רדיו שבה שמעתי על מחסור במתנדבים בער"ן (עזרה ראשונה נפשית) ומיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות.

זמן קצר אחרי שהתחלתי להתנדב גיליתי שלמרות שבער"ן מתמודדים עם לא מעט שיחות העוסקות באובדנות, ישנן הרבה יותר שיחות של אנשים שחשים בדידות או שיש להם רצון לשתף במשהו שהם לא יכולים לשתף בו את הסובבים אותם.

די מהר הבנתי ש"הקשבה לא שיפוטית" היא כל הקסם ובמרבית המקרים זה כל מה שאנשים זקוקים לו.

לפני שנתיים

לפני כשנתיים השתתפתי בהרצאה שעסקה במוטיבציה. מרצה צעירה ונלהבת עמדה שם וסיפרה את הסיפור האישי שלה שהיה מאוד לא פשוט ונמשך על פני מספר שנים. תוך כדי שהיא מספרת התחלתי להרגיש שאני מכיר את הסיפור, מכיר את המקומות שבהם הוא מתרחש ופחות או יותר יודע מה היא הולכת לספר.

בשלב מסוים היא סיפרה שהיא חייבת תודה ענקית לער"ן מכיוון שלאורך התקופה היא דיברה עם כמה מתנדבים ומתנדבות שליוו אותה. באותו רגע התחלתי לדמוע מהתרגשות, כל כך התרגשתי שהייתה לי הזכות להיות אחד מאלו ששוחחו איתה לאורך תקופה של כשלוש שנים.

חיכיתי במתח לסוף הסיפור ושמחתי לשמוע שהיום היא במקום אחר בחיים ושסוף סוף היא מרגישה שהדברים הולכים לכיוון טוב.

לפני שבועיים

לפני כשבועיים חגגנו בעמותת ער"ן 50 שנות הקשבה ואני חגגתי באופן אישי 20 שנות התנדבות. לציון האירוע יצרו בער"ן משדר חגיגי ברדיו-103, שהגיע לשיאו בתכניתו של דידי הררי.

היה לי הכבוד להיות בין המתנדבים מער"ן שהוזמנו לתכנית לשתף את המאזינים בכמה מחשבות ואולי בסיפור או שניים על ער"ן. על אף שאני מרצה ומנחה סדנאות מגיל 4 בערך... אני לא מורגל לדבר ברדיו אז התרגשתי. ואפילו מאוד...

ניהלנו שיחה של כ-3 דקות וסיפרתי בכמה מילים על ההתנדבות בער"ן (את התוצאה אפשר לשמוע בקישור הזה: bit.ly/3bZcTW5).

כיום

שנת הקורונה שעברה עלינו הציפה ויצרה קשיים רבים. חלקם כלכליים וקשורים למקום העבודה והפרנסה, וחלקם קשורים להורות, לזוגיות ועוד. אין ספק שהצמצום והריחוק החברתי העצים אותם מאוד. אנשים שחווים דיכאון, בדידות או סתם תחושה שמשהו לא בסדר נמצאים מסביבנו כל הזמן.

חוץ מלפנות לער"ן בכל פעם שמישהו רוצה לדבר עם מישהו, אני יכול להציע לכם את שאלת מיליון הדולר שיוצאת מן הלב עם מבט לעיניים: "מה שלומך?"

זהו, לפעמים זה כל מה שצריך כדי לעשות למישהו את היום.

אז מה שלומך היום?
... קראו עודפחות

לפני כחודשיים עמדתי בתור בדואר ופתאום שמתי לב שלפניי עומדת אמא של ילדה שלפני שנים הייתה בגן עם הבן שלי. שאלתי אותה מה שלומה והיא השיבה, מבעד למסכה, שהכל בסדר אצלה ומיד לאחר מכן הגיעה תורה לגשת לדלפק. כעבור דקות אחדות הגיע גם תורי וכשיצאתי מסניף הדואר ראיתי אותה שם בחוץ מחכה.  היא ניגשה אליי ושאלה: באמת התכוונת לזה כששאלת אותי מה שלומי?. השבתי לה שממש התכוונתי לזה ומפה לשם במשך עשרים דקות עמדנו ליד סניף הדואר וניהלנו שיחה על הקשיים והתסכולים שהיא חווה בתקופה האחרונה. אחרי שסיימנו נפרדנו לשלום ומאז לא דיברנו יותר.  לפני עשרים שנה  בשנת 2001 הסתובבתי עם התחושה שאני רוצה להתנדב. פסיפס, החברה שהקמנו כמה שנים קודם, הייתה אז בחיתוליה וזמן פנוי היה לי בשפע אבל לא ידעתי מהיכן להתחיל ולמי לפנות. לשמחתי זימנה לי המציאות תכנית רדיו שבה שמעתי על מחסור במתנדבים בערן (עזרה ראשונה נפשית) ומיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות.  זמן קצר אחרי שהתחלתי להתנדב גיליתי שלמרות שבערן מתמודדים עם לא מעט שיחות העוסקות באובדנות, ישנן הרבה יותר שיחות של אנשים שחשים בדידות או שיש להם רצון לשתף במשהו שהם לא יכולים לשתף בו את הסובבים אותם.  די מהר הבנתי שהקשבה לא שיפוטית היא כל הקסם ובמרבית המקרים זה כל מה שאנשים זקוקים לו.  לפני שנתיים  לפני כשנתיים השתתפתי בהרצאה שעסקה במוטיבציה. מרצה צעירה ונלהבת עמדה שם וסיפרה את הסיפור האישי שלה שהיה מאוד לא פשוט ונמשך על פני מספר שנים. תוך כדי שהיא מספרת התחלתי להרגיש שאני מכיר את הסיפור, מכיר את המקומות שבהם הוא מתרחש ופחות או יותר יודע מה היא הולכת לספר.  בשלב מסוים היא סיפרה שהיא חייבת תודה ענקית לערן מכיוון שלאורך התקופה היא דיברה עם כמה מתנדבים ומתנדבות שליוו אותה. באותו רגע התחלתי לדמוע מהתרגשות, כל כך התרגשתי שהייתה לי הזכות להיות אחד מאלו ששוחחו איתה לאורך תקופה של כשלוש שנים.  חיכיתי במתח לסוף הסיפור ושמחתי לשמוע שהיום היא במקום אחר בחיים ושסוף סוף היא מרגישה שהדברים הולכים לכיוון טוב.  לפני שבועיים  לפני כשבועיים חגגנו בעמותת ערן 50 שנות הקשבה ואני חגגתי באופן אישי 20 שנות התנדבות. לציון האירוע יצרו בערן משדר חגיגי ברדיו-103, שהגיע לשיאו בתכניתו של דידי הררי.  היה לי הכבוד להיות בין המתנדבים מערן שהוזמנו לתכנית לשתף את המאזינים בכמה מחשבות ואולי בסיפור או שניים על ערן. על אף שאני מרצה ומנחה סדנאות מגיל 4 בערך... אני לא מורגל לדבר ברדיו אז התרגשתי. ואפילו מאוד...  ניהלנו שיחה של כ-3 דקות וסיפרתי בכמה מילים על ההתנדבות בערן (את התוצאה אפשר לשמוע בקישור הזה: http://bit.ly/3bZcTW5).  כיום  שנת הקורונה שעברה עלינו הציפה ויצרה קשיים רבים. חלקם כלכליים וקשורים למקום העבודה והפרנסה, וחלקם קשורים להורות, לזוגיות ועוד. אין ספק שהצמצום והריחוק החברתי העצים אותם מאוד. אנשים שחווים דיכאון, בדידות או סתם תחושה שמשהו לא בסדר נמצאים מסביבנו כל הזמן.  חוץ מלפנות לערן בכל פעם שמישהו רוצה לדבר עם מישהו, אני יכול להציע לכם את שאלת מיליון הדולר שיוצאת מן הלב עם מבט לעיניים: מה שלומך?  זהו, לפעמים זה כל מה שצריך כדי לעשות למישהו את היום.  אז מה שלומך היום?

הגב בפייסבוק

מאד מעניין ומרגש.טוב שקיים מקום כמו "ערן".

מרגש חשוב ונכון

ריגשת כן ירבו כמוך.

כל הכבוד לעוסק ולעוסקים במלאכת הקודש הזאת ישר כח וחג שמח ובריא. 👏🏻👏🏻👏🏻👏🏻

כל הכבוד 👏👏👏👏👏 על ה֫עשיה המבורכת

יישר כח ,עבודת קודש !!

שיחות מלב אל לב, פותחות את הלב!! ואין כמו שיחות נפש, המרפאות את הנפש,, ♥️♥️♥️

כל הכבוד לכל המתנדבים אני רק קוראת את מה שכתוב אז אני כבר מתרגשת מזה שאתם כל כך רגישים לאנשים ואנשים נהנים שמישהו מתעניין בהם תמשיכי להצליח

מרשים ומהמם

מרגש,מקסים

מרגש. יישר כח.

👍👍👍👍

🌹

מרגש כל הכבוד

.תבורכו

כל הכבוד לך ויישר כח 👏👏👏👏👏 תבורך מפי עליון אמן ואמןןןןןןןן 🙏🙏🙏🙏🙏

כל הכבוד !!

מדהים מבורך ומרגש

חבל שאין יותר אנשים כמוך.זאת מצווה לסייע לאנשים אם אפשר.

תמיד טוב לעזור לניזקקים

יישר כוח

😇

כמה זה חשוב

כבוד ותודה

הכרתי בחוף הים באילת מתנדבת שסיפרה על ער"ן. אחרי ששיתפה והמליצה לי, תהיתי לעצמי, איך אני אוכל לסייע. ואז, הסברתי לה שאני בעצם "הקשבתי" ישר לתת-המודע שלה! כך טיפלתי בה בחוף: ב"טלפטייה" ומשם העלתי את ההוויה בתרחישי הלב והרגשות הפועלים בה והמחשבות אשר המוח שלה כרגע עסוק וטרוד בהם. ו"דיברתי" אותה בקול! וברגע שהיא שומעת, מקשיבה לעצמה דרכי, באמצעותי ומפנימה את ההבנה, הריפוי מתרחש באופן גלוי מיד!!! וניסי ממש. מעוצמת כאב פיזי בגוף, היא חשה הרפייה ללא כל כאב. התהליך בער"ן פשוט נפלא. יש כן צורך עצום לדבר, לדבר, לדבר ועוד לדבר ושישמעו אותך ויקשיבו לך באופן פסיבי. ושאתה סופסוף תשמע ואולי עם הזמן, שימשך גם מס' שנים, תתחיל אתה להקשיב לעצמך!!! כאשר באמצעותי, תהליך העזרה בריפוי או מציאת פתרון בכל נושא מתרחש ומתקבל מיידי. ניתן עזרה בריפוי בכל התמודדות. צריך "רק" לדעת לבקש. ישר כוח לפועלכם. 0532852767

View more comments

לפני מספר ימים רן שמשוני, סמנכ"ל פיתוח ההדרכה שלנו, העביר מפגש בנושא "הכח המניע - הנעה והנאה מותאמת אישית" במסגרת כנס חונכים/ות מלווים/ות של מחוז תל אביב - משרד החינוך

הכנס, שהתקיים בנוכחות מנהלת מחוז תל אביב גב' חיה שיטאי וד"ר גלי נהרי מנהלת אגף התמחות וכניסה להוראה במשרד החינוך, הועבר למורים ותיקים החונכים ומלווים מורים צעירים בתחילת דרכם המקצועית.

בסיום המפגש קיבלנו המון תגובות מפרגנות וגם מכתב תודה מד"ר שירלי עצמון, מפקחת הפיתוח המקצועי לעובדי הוראה במחוז תל אביב:

=====================================

רן שלום רב,
שלשום נפגשנו לכנס ראשון מסוגו לעודד תהליך מיטבי של החונכות.
ראינו נשות חינוך מעצימות ומועצמות בתפקיד הכל כך חשוב.

ההרצאה שלך בהיבט המוטיבציוני של החונכות מצד אחד ושל המתמחות מצד שני עם ההמשגה הנכונה של פרופיל מוטיבציוני, מקורות הנעה, מגברי מוטיבציה וכלים כמו למשל בחירה כפויה שהצגת.
ההמשגה הייתה חשובה היוותה בסיס מושגי לשיח בחדרים להעמקה בתפקיד החונכות.
תודה רבה רבה
ד"ר שירלי עצמון
מפקחת פיתוח מקצועי לעובדי הוראה
לשכת מחוז ת"א- פיקוח
משרד החינוך

להלן עוד כמה דוגמאות למכתבי תודה משמחים שקיבלנו:
=====================================

שלום רב רן,
ראשית ברצוני להודות לך על השתתפותך בכנס חונכים/ות של מחוז תל אביב.
הרצאתך הייתה מעוררת השראה וריתקה את המשתתפים והמשתתפות.
תודה על תרומתך לקליטה מיטבית של מתמחים ומתמחות.
בברכה ובתודה,
שרה קוך
רפרנטית תרבות יהודית-ישראלית
מדריכה מחוזית התמחות וכניסה להוראה
משרד החינוך, מחוז תל אביב

=====================================
שלום רן,
אמש הישתפתי בכנס והאזנתי להרצאתך המרתקת .
חשוב לי לציין כי הנחתי קבוצה והן היו מוקסמות מההרצאה והשתמשו בכל התובנות שציינת.
אשריך !!
אשמח לקבל את המצגת ולהיות בקשר איתך כמרצה אורח במכללה שלנו.
תודה מראש
בברכה,
עידית פסטרנק
ראש היחידה לכניסה להוראה
תלפיות: המכללה האקדמית לחינוך בחולון

=====================================
תודה רבה לד"ר שירלי עצמון, המפקחת על הפיתוח המקצועי במחוז תל אביב על האמון ושיתוף הפעולה ולגב' שרה קוך, המדריכה המחוזית להתמחות וכניסה להוראה במחוז תל אביב על הדיוק בתכנים בהתאם לאוכלוסיית המורים החונכים.

תודה מיוחדת לכל המורים הנפלאים שהשתתפו 🙂

בתמונה המצורפת ענן המילים שמסכם את המפגש כפי שרשמו המורים שהשתתפו.
... קראו עודפחות

לפני מספר ימים רן שמשוני, סמנכל פיתוח ההדרכה שלנו, העביר מפגש בנושא הכח המניע - הנעה והנאה מותאמת אישית במסגרת כנס חונכים/ות מלווים/ות של מחוז תל אביב - משרד החינוך  הכנס, שהתקיים בנוכחות מנהלת מחוז תל אביב גב חיה שיטאי ודר גלי נהרי מנהלת אגף התמחות וכניסה להוראה במשרד החינוך, הועבר למורים ותיקים החונכים ומלווים מורים צעירים בתחילת דרכם המקצועית.  בסיום המפגש קיבלנו המון תגובות מפרגנות וגם מכתב תודה מדר שירלי עצמון, מפקחת הפיתוח המקצועי לעובדי הוראה במחוז תל אביב:  =====================================  רן שלום רב, 
שלשום נפגשנו לכנס ראשון מסוגו לעודד תהליך מיטבי של החונכות.
ראינו נשות חינוך מעצימות ומועצמות בתפקיד הכל כך חשוב.  ההרצאה שלך בהיבט המוטיבציוני של החונכות מצד אחד ושל המתמחות מצד שני עם ההמשגה הנכונה של פרופיל מוטיבציוני, מקורות הנעה, מגברי מוטיבציה וכלים כמו למשל בחירה כפויה שהצגת.
ההמשגה הייתה חשובה היוותה בסיס מושגי לשיח בחדרים להעמקה בתפקיד החונכות. 
תודה רבה רבה 
דר שירלי עצמון
מפקחת פיתוח מקצועי לעובדי הוראה
לשכת מחוז תא- פיקוח
משרד החינוך  להלן עוד כמה דוגמאות למכתבי תודה משמחים שקיבלנו:
=====================================  שלום רב רן,
ראשית ברצוני להודות לך על השתתפותך  בכנס חונכים/ות של מחוז תל אביב.
הרצאתך הייתה מעוררת השראה וריתקה את המשתתפים והמשתתפות.
תודה על תרומתך לקליטה מיטבית של מתמחים ומתמחות.
בברכה ובתודה,
שרה קוך
רפרנטית תרבות יהודית-ישראלית 
מדריכה מחוזית התמחות וכניסה להוראה
משרד החינוך, מחוז תל אביב  =====================================
שלום רן,
אמש הישתפתי בכנס והאזנתי להרצאתך המרתקת .
חשוב לי לציין כי הנחתי קבוצה והן היו מוקסמות מההרצאה והשתמשו בכל התובנות שציינת.
אשריך !!
אשמח לקבל את המצגת ולהיות בקשר איתך כמרצה אורח במכללה שלנו.
תודה מראש 
בברכה, 
עידית פסטרנק
ראש היחידה לכניסה להוראה
תלפיות: המכללה האקדמית לחינוך בחולון  =====================================
תודה רבה לדר שירלי עצמון, המפקחת על הפיתוח המקצועי במחוז תל אביב על האמון ושיתוף הפעולה ולגב שרה קוך, המדריכה המחוזית להתמחות וכניסה להוראה במחוז תל אביב על הדיוק בתכנים בהתאם לאוכלוסיית המורים החונכים.  תודה מיוחדת לכל המורים הנפלאים שהשתתפו :-)  בתמונה המצורפת ענן המילים שמסכם את המפגש כפי שרשמו המורים שהשתתפו.

לפני מספר ימים העברנו פעילות מגבשת ומאתגרת של תיבות בריחה למחלקה מדהימה מדרך ארץ כביש 6 והיה ממש מעולה. שמחנו מאוד להתארח באוויר הפתוח וליהנות מהירוק והטבע ומאווירה הנפלאה.

בסוף הפעילות קיבלנו מכתב תודה מענבל גלזנר – מנהלת משאבי אנוש המחלקתית:

"הנדון: תודה והוקרה
ברצוני להודות לצוות המקסים מפסיפס על פעילות נהדרת שהתקיימה אצלנו לאחת המחלקות בחברה.

ביקשנו פעילות מיוחדת ולא שגרתית וקיבלנו "חדר בריחה בתיבה".
פעילות מגבשת וצוותית, המעודדת יצירתיות ושיתוף פעולה.
מודים לכם, מקרב לב על התגייסותכם המהירה והמקצועית, ועל הגמישות והחיבור המהיר כל כך להוויה הארגונית.

תודה רבה,
ענבל גלזנר – מנהלת משאבי אנוש מחלקתית"

תענוג!
תודה רבה לענבל ולשאר חברי המחלקה שהצליחו לפצח את תיבות הבריחה שלנו, התגבשו, עבדו בשיתוף פעולה ובעיקר נהנו 🙂

רוצים שנעביר פעילות דומה גם אצלכם?
בשמחה - כל הפרטים כאן:

www.psifas.co.il/%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%a2%d7%a1%d7%a7...
... קראו עודפחות

לאחרונה העברנו סדנה בנושא מיומנויות למידה למשתתפים מטעם נויות.

משמח מאוד לקבל מכתב תודה מראשות תחום תעסוקה והשכלה בעמותה - שירי יבלוביץ ודפנה אסייג.

תודה רבה לכל המשתתפים, לשירי ודפנה וכמובן למנחה שלנו סיון יחזקאלי 🙂
... קראו עודפחות

לאחרונה העברנו סדנה בנושא מיומנויות למידה למשתתפים מטעם הלל  יוצאים בשאלה.  משמח מאוד לקבל מכתב תודה מראשות תחום תעסוקה והשכלה בעמותה - שירי יבלוביץ ודפנה אסייג.  תודה רבה לכל המשתתפים, לשירי ודפנה וכמובן למנחה שלנו סיון יחזקאלי :-)
עודכן בתאריך 10/02/21
פסיפס הרצאות- למידה ומוטיבציה

כולנו בפסיפס אומרים די לאלימות נגד נשים!

אם חווית אלימות פני ל
קו החירום לנשים: 1202
קו החירום לגברים: 1203
ניתן לפנות גם באופן אנונימי דרך הצ׳אט באתר.

את לא לבד!! נעצור את זה ביחד!
... קראו עודפחות

כולנו בפסיפס אומרים די לאלימות נגד נשים!  אם חווית אלימות פני לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
קו החירום לנשים: 1202
קו החירום לגברים: 1203
ניתן לפנות גם באופן אנונימי דרך הצ׳אט באתר.  את לא לבד!! נעצור את זה ביחד!

אנחנו מציעים לארגונים וחברות מפגש מיוחד ומצחיק:
Please Wait for the Host to Smile You In

ההומור מסייע ללכידות קבוצתית ולחיזוק הקשר בין העובדים לבין עצמם ולחברה כולה.
ההומור יוצר מרחב ל”שיחות מסדרון” אפורמליות המחזקות את הקשרים החברתיים והמקצועיים בין העובדים, ומעודדות אווירה פתוחה, אותנטית ויצירתית.
שימוש נכון בהומור יכול לסייע בהטמעת תרבות ארגונית גם כאשר עובדים מהבית, כמו גם בהתמודדות עם מצבי חוסר וודאות ועם אתגרים שונים.

במהלך המפגש נחייך הרבה, נשחרר קיטור על התקופה המאתגרת ונלמד כיצד לשלב הומור ויצירתיות בעבודה מהבית ומהמשרד.

פרטים נוספים כאן:

www.psifas.co.il/please-wait-for-the-host-to-smile-you-in/
... קראו עודפחות

הגב בפייסבוק

הפאה שליייייי

עודכן בתאריך 08/02/21
פסיפס הרצאות- למידה ומוטיבציה

וובינר חינם לעסקים - Please Wait for the Host to Smile You Inפבר 25, 8:30pmIsraelאנשי משאבי אנוש בארגונים וחברות - הצטרפו אלינו ישירות מהמחשב שלכם בקלות וללא עלות למפגש חוויתי ומלא הומור לחיבור בין אנשים ולהנאה לשם הנאה.

שימו לב:
מפגש Please Wait for the Host to Smile You In אינו מופע סטנד-אפ. במהלך המפגש נחייך הרבה, נשחרר קיטור על התקופה המאתגרת אך גם נלמד כיצד לשלב הומור ויצירתיות בעבודה מהבית כמו גם במשרד.

המפגש לא מוקלט ולכן ההשתתפות בשידור החי היא הדרך היחידה לצפות במפגש המרתק.

המפגש מועבר בזום ולכן מספר המקומות מוגבל והרשמה למפגש לא משריינת את מקומכם בו. אנו ממליצים להקדים להירשם ולהתחבר לזום בדיוק בזמן תחילת המפגש.

במהלך המפגש אנחנו מעבירים תוכן מקצועי ואיכותי ולכן כדאי לכם לסכם במהלך המפגש את הנקודות החשובות.

יהיה מצחיק ומעניין – בהתחייבות!
... קראו עודפחות

וובינר חינם לעסקים -  Please Wait for the Host to Smile You In

זה קרה כשהייתי בן עשרים וקצת, מצאתי את עצמי מנחה אירוע שבו היו צריכים להופיע בזה אחר זה שני אמנים מוכרים, זמרת וסטנדאפיסט. הצגתי את הזמרת לקול מחיאות הכפיים ואחרי הופעה נהדרת שנמשכה כחצי שעה עליתי לבמה עם זר פרחים והודיתי לה מכל הלב.

הזמרת יצאה אל מאחורי הקלעים ואילו אני, הזמנתי אל הבמה את הקומיקאי. עברו כך וכך שניות והאמן עדיין לא הופיע על הבמה וכמו תמיד בסיטואציות שכאלה, הקהל הגביר את קצב מחיאות הכפיים שככל שנקפו השניות החלו לדעוך.

לצד הבמה שמעתי קריאה וראיתי את מפיק המופע מסמן לי להגיע אליו. התנצלתי בפני הקהל וניגשתי אליו. הבחור, שהיה חיוור כשלג, סיפר לי שהאמן התעצבן על כך שהמופע שלו לא התחיל בזמן ועזב את האולם. "אז מה עושים?" שאלתי אותו והוא אמר לי: "תעלה לבמה, תתנצל על העיכוב ותחזיק אותם לפחות עשרים דקות עד שאני מארגן אמן חלופי"... עכשיו היה תורי להיות חיוור...

קשה להסביר מה עבר לי בראש כשצעדתי את אותם חמישה מטרים מאחורי הקלעים למרכז הבמה. ידעתי שיש בקהל 400 צופים, ידעתי למה הם מצפים, אבל יותר מכל ידעתי מי לא הולך להגיע... מה שלא ידעתי זה מה יהיה המשפט הראשון שייצא ממני כשאגיע למיקרופון שהלך והתקרב אליי במהירות מפחידה.

נעמדתי שם. הסתכלתי על האורות המסנוורים. לקחתי אוויר, פתחתי את הפה לומר משהו וכלום לא יצא. ספרתי בלב עד שלוש, בקהל הייתה דממה מתוחה, המפיק החיוור שעמד בצד כבר היה על סף עילפון, לקחתי אוויר והוספתי לזה תנועות ידיים של מישהו שאין לו מושג מה הוא עושה שם על הבמה. צחוקים ראשונים נשמעו בקהל.

הצצתי אל מאחורי הקלעים, חיפשתי בכיסים, והודעתי לקהל שהאמן מתעכב קלות ושאני מופע החימום שלו. התחלתי לספר להם סיפור מטורף, ואמיתי לגמרי, איך פעם התקלחתי במכונה לשטיפת מכוניות... ככל שהסיפור התקדם הקהל הגיב יותר עד לנקודה שבה הם פשוט מחאו כפיים ו"נקרעו מצחוק". משם גלשתי לעוד סיפור ולעוד סיפור כשבאמצע המפיק (שכבר לא היה כל כך חיוור) ביקש ממני לספר להם שהאמן לא יגיע עקב "שקר כלשהו". משם גלשתי לסיפור חדש עד שהמפיק סימן שהגיע הזמן לסיים.

ארבעים דקות חלפו מאותו רגע שבו לא היו לי מילים עד לאותו רגע שבו הקהל עמד ומחא כפיים ולא היו לי מילים.

אין לי מושג מדוע לא הפכתי לסטנדאפיסט בעקבות אותה הופעה, אולי זה כבר עניין לפסיכולוגית שלי... אבל אני יודע לספר שנושא ההומור תמיד היה קרוב לליבי וההרצאות והסדנאות אותן העברתי לאורך השנים תמיד הכילו חיוך והומור.

לפני מספר חודשים, אחרי עוד סגר ועוד חדשות מדכאות בתקשורת, הבנו כאן בפסיפס שהריחוק החברתי, שהגיע אלינו כתופעת לוואי של הקורונה, מפחית את הרגעים שבהם אנחנו נושמים סדיר ולכן החלטנו שהגיע הזמן להחזיר את ההומור והחיוך למרכז הבמה, גם כשהבמה היא "זום", כי כולם עובדים או לומדים מרחוק.

זה היה הרגע הנכון מבחינתי לקחת את ההומור, שתמיד השתמשתי בו, ולהפוך אותו לכלי יומיומי שניתן לשלב אותו בהוראה ובעבודה.

יצאנו לדרך ופיתחנו סדנאות לשילוב הומור בהוראה ולשילוב הומור בחברות וארגונים. הבנו שהומור יכול לסייע לחבר בין אנשים ולהקל על הריחוק, לחזק את ההיכרות, לזמן עוד ועוד שיתופי פעולה, לבנות שפה משותפת וגאוות יחידה, ליצור חוויות משותפות ולתבל את הכל בחיוך והומור משותף.

מאז העברנו כבר לא מעט סדנאות ומפגשי הומור מוצלחים מאוד ואפילו העברנו וובינר פתוח לסגלי הוראה בו השתתפו 324 (!!!) צופים בשידור החי. מדהים ומחמם לב לראות שהגעתם בהמוניכם ושאפילו חייכתם לא מעט – תודה רבה לכולכם.

תודה גם לשותפי לדרך ולחיוך, רן שמשוני, שעולה איתי על במת הזום עם בירה ואימוג'י צוחק. ותודה גדולה לצוות המשרד הנפלא של פסיפס על קידום סדנאות ההומור, לרם שעוטף 24/7 את כל מערך השיווק ולמנחים ולמנחות שלנו שמעבירים את חוויית והנאת השימוש בהומור במהלך הסדנאות בצורה מוצלחת כל כך.

ולסיום, לכל מי שתוהה איך קורה שאדם מגיע למצב שבו הוא מתקלח במכונה לשטיפת מכוניות... כל שנותר לי הוא לצטט את המשפט שאיתו אני מסתובב מדי פעם: "בזמנו זה היה מצחיק"...

תודה שקראת!
... קראו עודפחות

זה קרה כשהייתי בן עשרים וקצת, מצאתי את עצמי מנחה אירוע שבו היו צריכים להופיע בזה אחר זה שני אמנים מוכרים, זמרת וסטנדאפיסט. הצגתי את הזמרת לקול מחיאות הכפיים ואחרי הופעה נהדרת שנמשכה כחצי שעה עליתי לבמה עם זר פרחים והודיתי לה מכל הלב.  הזמרת יצאה אל מאחורי הקלעים ואילו אני, הזמנתי אל הבמה את הקומיקאי. עברו כך וכך שניות והאמן עדיין לא הופיע על הבמה וכמו תמיד בסיטואציות שכאלה, הקהל הגביר את קצב מחיאות הכפיים שככל שנקפו השניות החלו לדעוך.  לצד הבמה שמעתי קריאה וראיתי את מפיק המופע מסמן לי להגיע אליו. התנצלתי בפני הקהל וניגשתי אליו. הבחור, שהיה חיוור כשלג, סיפר לי שהאמן התעצבן על כך שהמופע שלו לא התחיל בזמן ועזב את האולם. אז מה עושים? שאלתי אותו והוא אמר לי: תעלה לבמה, תתנצל על העיכוב ותחזיק אותם לפחות עשרים דקות עד שאני מארגן אמן חלופי... עכשיו היה תורי להיות חיוור...  קשה להסביר מה עבר לי בראש כשצעדתי את אותם חמישה מטרים מאחורי הקלעים למרכז הבמה. ידעתי שיש בקהל 400 צופים, ידעתי למה הם מצפים, אבל יותר מכל ידעתי מי לא הולך להגיע... מה שלא ידעתי זה מה יהיה המשפט הראשון שייצא ממני כשאגיע למיקרופון שהלך והתקרב אליי במהירות מפחידה.  נעמדתי שם. הסתכלתי על האורות המסנוורים. לקחתי אוויר, פתחתי את הפה לומר משהו וכלום לא יצא. ספרתי בלב עד שלוש, בקהל הייתה דממה מתוחה, המפיק החיוור שעמד בצד כבר היה על סף עילפון, לקחתי אוויר והוספתי לזה תנועות ידיים של מישהו שאין לו מושג מה הוא עושה שם על הבמה. צחוקים ראשונים נשמעו בקהל.  הצצתי אל מאחורי הקלעים, חיפשתי בכיסים, והודעתי לקהל שהאמן מתעכב קלות ושאני מופע החימום שלו. התחלתי לספר להם סיפור מטורף, ואמיתי לגמרי, איך פעם התקלחתי במכונה לשטיפת מכוניות... ככל שהסיפור התקדם הקהל הגיב יותר עד לנקודה שבה הם פשוט מחאו כפיים ונקרעו מצחוק. משם גלשתי לעוד סיפור ולעוד סיפור כשבאמצע המפיק (שכבר לא היה כל כך חיוור) ביקש ממני לספר להם שהאמן לא יגיע עקב שקר כלשהו. משם גלשתי לסיפור חדש עד שהמפיק סימן שהגיע הזמן לסיים.  ארבעים דקות חלפו מאותו רגע שבו לא היו לי מילים עד לאותו רגע שבו הקהל עמד ומחא כפיים ולא היו לי מילים.  אין לי מושג מדוע לא הפכתי לסטנדאפיסט בעקבות אותה הופעה, אולי זה כבר עניין לפסיכולוגית שלי... אבל אני יודע לספר שנושא ההומור תמיד היה קרוב לליבי וההרצאות והסדנאות אותן העברתי לאורך השנים תמיד הכילו חיוך והומור.  לפני מספר חודשים, אחרי עוד סגר ועוד חדשות מדכאות בתקשורת, הבנו כאן בפסיפס שהריחוק החברתי, שהגיע אלינו כתופעת לוואי של הקורונה, מפחית את הרגעים שבהם אנחנו נושמים סדיר ולכן החלטנו שהגיע הזמן להחזיר את ההומור והחיוך למרכז הבמה, גם כשהבמה היא זום, כי כולם עובדים או לומדים מרחוק.  זה היה הרגע הנכון מבחינתי לקחת את ההומור, שתמיד השתמשתי בו, ולהפוך אותו לכלי יומיומי שניתן לשלב אותו בהוראה ובעבודה.  יצאנו לדרך ופיתחנו סדנאות לשילוב הומור בהוראה ולשילוב הומור בחברות וארגונים. הבנו שהומור יכול לסייע לחבר בין אנשים ולהקל על הריחוק, לחזק את ההיכרות, לזמן עוד ועוד שיתופי פעולה, לבנות שפה משותפת וגאוות יחידה, ליצור חוויות משותפות ולתבל את הכל בחיוך והומור משותף.  מאז העברנו כבר לא מעט סדנאות ומפגשי הומור מוצלחים מאוד ואפילו העברנו וובינר פתוח לסגלי הוראה בו השתתפו 324 (!!!) צופים בשידור החי. מדהים ומחמם לב לראות שהגעתם בהמוניכם ושאפילו חייכתם לא מעט – תודה רבה לכולכם.  תודה גם לשותפי לדרך ולחיוך, רן שמשוני, שעולה איתי על במת הזום עם בירה ואימוגי צוחק. ותודה גדולה לצוות המשרד הנפלא של פסיפס על קידום סדנאות ההומור, לרם שעוטף 24/7 את כל מערך השיווק ולמנחים ולמנחות שלנו שמעבירים את חוויית והנאת השימוש בהומור במהלך הסדנאות בצורה מוצלחת כל כך.  ולסיום, לכל מי שתוהה איך קורה שאדם מגיע למצב שבו הוא מתקלח במכונה לשטיפת מכוניות... כל שנותר לי הוא לצטט את המשפט שאיתו אני מסתובב מדי פעם: בזמנו זה היה מצחיק...  תודה שקראת!

הגב בפייסבוק

אם אתה סטנדאפיסט טוב לפחות כמו שאתה כותב, אז זה באמת פספוס...

אין על הומור כדרך לחיים - ומי כמוך מראה את זה יום יום, שעה שעה 👍

לא מכירה "כלי" אחר שהוא יותר יעיל ויותר מהנה - מאשר הומור, בטח ובטח בתקופה זו. אנשים כמוך, שיש להם את זה - אלה האנשים שאני רוצה סביבי ובחברתי. כל שכן, כאלה שמתקלחים במכונה לשטיפת מכוניות... 🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣🤣

מבשלים משהו חדש ומעניין....
תודה ליריב, לחן ושאר הצוות מ.

פרטים נוספים ממש בקרוב 🙂
... קראו עודפחות

הגב בפייסבוק

אני במתח...לא ישן כבר שעתיים

לפני מספר ימים סיימנו את הצילומים להרצאה שאנחנו מעבירים במסגרת הכנס הוירטואלי TALK להעברת מסרים.

לרובנו אין חוש הומור מפותח, זאת עובדה. אבל… מסתבר שלא חייבים. אפשר לייצר הומור בהסתכלות על היום יום, בתוספת של קצת תבלינים ודמיון.
רוצים לדעת איך?

הצטרפו אלינו למפגש מחויך שבו נלמד איך ניתן לשלב הומור בפרזנטציות בקלות, נצפה בדוגמאות וכמובן נצא עם חיוך על השפתיים.

המפגש מועבר במסגרת הכנס הוירטואלי TALK להעברת מסרים.
הכנס מתפרס על פני חמישה ימים 14-18 לפברואר 2021 ובמהלכו שני ימי הרצאות ושלושה ימי סדנאות שמספקות פרקטיקות עבודה להעברת מסרים בערוצים שונים.

ההרצאה שלנו פותחת את יום ההרצאות השני: יום שני ה 15 לפברואר 2021 בשעה 18:00.

ניתן לרכוש כרטיסים בהנחה מיוחדת עבורכם בשימוש בקוד ההנחה psifas דרך הקישור הזה:
talkcon.co.il/register/
... קראו עודפחות

לפני מספר ימים סיימנו את הצילומים להרצאה שאנחנו מעבירים במסגרת הכנס הוירטואלי  TALK  להעברת מסרים.  לרובנו אין חוש הומור מפותח, זאת עובדה. אבל… מסתבר שלא חייבים. אפשר לייצר הומור בהסתכלות על היום יום, בתוספת של קצת תבלינים ודמיון. 
רוצים לדעת איך?  הצטרפו אלינו למפגש מחויך שבו נלמד איך ניתן לשלב הומור בפרזנטציות בקלות, נצפה בדוגמאות וכמובן נצא עם חיוך על השפתיים.  המפגש מועבר במסגרת הכנס הוירטואלי  TALK  להעברת מסרים.
הכנס מתפרס על פני חמישה ימים 14-18 לפברואר 2021 ובמהלכו שני ימי הרצאות ושלושה ימי סדנאות שמספקות פרקטיקות עבודה להעברת מסרים בערוצים שונים.  ההרצאה שלנו פותחת את יום ההרצאות השני: יום שני ה 15 לפברואר 2021 בשעה 18:00.  ניתן לרכוש כרטיסים בהנחה מיוחדת עבורכם בשימוש בקוד ההנחה psifas דרך הקישור הזה:
https://talkcon.co.il/register/Image attachmentImage attachment